<h1>שו"ת הרא"ש כלל מ"ח סימן ז'</h1>
<h2>דף קז.</h2>
ואי בזיע דוולא ככונס משקה כיון דמשקה מילף לייף מטבילין בו הידים. והרי"ף ז"ל גורס ואי בזיע דוולא ככונס משקה אין נוטלין ממנו לידים דלאו כלי הוא, דאמר רבא כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים. ולגרסתו גם אין מטבילין בו, דלא חשיב חבור גם בכונס משקה. וכלי שניקב ומחזיק רביעית למטה מהנקב, מותר ליטול דרך הנקב. אבל אם באין לו דרך פיו למעלה מהנקב לא חשיב כלי. [וכלי] שהוא מלא נקבים מתחתיו ופיו צר מלמעלה, וכשמניח אצבעו מלמעלה אין המים יוצאין, וכשמסיר האצבע המים יוצאין, ונקרא בלשון גמרא מיארג בפרק בתרא דעירובין [ק"ד ע"א] וטיטרוס במסכת כלים [פ"ב מ"ו] ואפרכס בב"ר [פרשה ד'], נראה לי שמותר ליטול ממנו לידים אף על פי שאין מחזיק כלום, מאחר שעשוי לקבלה בענין זה וזה תשמישו ועיקר קבלתו נקרא כלי. וראיה מפרק שני דכלים [שם] טיטרוס ר"א בר' צדוק מטהר, ור' יוסי מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות, פירוש הוא מוציא טיפין טיפין כשמסיר אצבעו, וכשאצבעו עליו אינו מוציא, הלכך נקרא שפיר כלי ומקבל טומאה. והלכתא כר' יוסי מחבירו [עירובין מ"ו ע"ב]. ועוד דתנן בפרק ד' דכלים [מ"ג] שולי הקרפאות ושולי הקוסים הצידוניים אע"פ שאין יכולין לישב שלא מסומכין טמאין, שלכך נעשו מתחלתן. פירוש כלים הם ונקראים על שם מקומם, ושוליהם חדין ואפילו שלמים אין יושבין שלא מסומכין. ואע"ג דתנן [כלים פ"ב מ"ב] הדקין שבכלי חרס הן ודפנותיהן וקרקותיהן יושבין שלא מסומכין, אלמא כלי שאין יכול לישב בלא סמיכה אין נקרא כלי. הני כיון שנעשו מתחילתן לכך להשתמש בהן בלא סמיכה, נקראין כלי. ה"נ טיטרוס כיון שנעשה מתחלה להשתמש בענין זה, נקרא כלי וכשר לנטילה.
הא לחד הא לתרין. פירוש לאחד צריך רביעית, לשנים אין האחרון צריך רביעית, אלא שנים הבאין ליטול נוטלין בזה אחר זה מרביעית אף על פי שלא נשאר לאחרון רביעית כיון דאתו משיורי טהרה, דתנן בריש מסכת ידים [פ"א מ"א] מרביעית נותנין לידים לאחד אף לשנים, מחצי לוג לשלשה אף לארבעה, מלוג לה' לעשרה ולמאה, בין שנוטלין זה אחר זה בין שנוטלין כולם כאחד, דתנן בפרק ב' דידים [מ"ג] נוטלין ד' וה' זה בצד זה או זה על גב זה, ובלבד שירפו ידם שיבואו בהם מים.
